סיפור שקראתי והוא מלמד על איך לחשוב מחוץ לקופסא.
יום אחד התקבלה בחברת ג'נרל מוטורס תלונה מאד משונה. לקוח אמריקאי התלונן על רכב הפונטיאק החדש שקנה.
" כל ערב אחרי הארוחה המשפחתית, אני נוסע עם הפונטיאק לחנות הגלידות וקונה גלידה לקינוח הארוחה. בכל יום אני קונה גלידה אחרת. כאשר אני קונה גלידת וניל, כשאני חוזר לרכב האוטו לא מניע. כאשר אני קונה גלידת שוקולד, או גלידת אגוזים, תות שדה או קרמל או כל סוג אחר של גלידה, האוטו מניע ואין לי בעיה. האם יכול להיות שהפונטיאק שלי שונא גלידת וניל?"
מנהל פונטיאק אכן חשב שהתלונה מוזרה, ולא הגיונית, ובכל זאת שלח מהנדס אל ביתו של המתלונן.
בכל ערב לאחר ארוחת הערב , יצאו שניהם בנסיעה לקנות גלידה.
ביום הראשון קנו גלידת אגוזים. וכשחזרו לרכב הוא הניע ללא בעיה. ביום השני קנו גלידת ערמונים, והרכב הניע גם כן. ביום השלישי קנו גלידת וניל. וראה זה פלא, הרכב סירב להניע.
המהנדס סירב כמובן להאמין שהפונטיאק אלרגית לגלידת וניל, והחליט להמשיך בבדיקתו.
הוא המשיך לנסוע באותה שעה יום יום , לאותה חנות, ורשם את זמן היציאה מהבית, זמן הנסיעה, הזמן שלקח לקנות את הגלידה וכו'
תוך זמן קצר הוא מצא את הפתרון.
גלידת הוניל, בשל היותה הגלידה הכי פופולרית הייתה ממוקמת בכניסה לחנות, במיכל נפרד וזמן קנייתה היה קצר ביותר. נכנסת, לקחת, שילמת, יצאת.
שאר הגלידות היו ממוקמות בצד האחורי של החנות, ובדרך כלל השתרך לידן תור קטן, כך שזמן הקניה היה ארוך יותר.
כעת נשאר לפתור רק את השאלה : למה כשזמן הקניה היה קצר הרכב לא הניע?
חיש קל עלה המהנדס על הפתרון. הבעיה הייתה בסתימת אדים. כאשר לקח יותר זמן לקנות גלידה, המנוע היה מספיק להתקרר, וסתימת האדים הייתה נפתחת.
כאשר הלקוח קנה גלידת וניל, בגלל הזמן הקצר לחזרה לרכב,המנוע לא הספיק להתקרר סתימת האדים לא הספיקה להשתחרר והרכב לא הניע.
בעקבות בדיקתו שונתה מערכת הדלק ברכבי פונטיאק. והרכב הפסיק להיות אלרגי לגלידת וניל.
